ב

סוף השבוע לקח צביקה ויליגר, היו"ר והבעלים של חברת יבוא המזון ויליפוד, את אמו מרים, ניצולת שואה בת 93, לרחבת מוזיאון תל אביב, שם מפגינות משפחות החטופים המוחזקים בעזה. "לקחתי אותה לשם כי היא רצתה לעודד את המשפחות", אומר ויליגר בריאיון ל"מוסף כלכליסט". "היה מרגש, לא נתנו לה ללכת. היא סיפרה שם על התופת ועל חוסר האונים שהרגישה בשואה כשלא היתה מדינה מאחוריה, איך ברחה מהנאצים בגיל 13־14, כשההישרדות שלה היתה רק בינה לבין אלוהים, עם הרעיונות שלה איך לשרוד. מעבר לזה, אפשר לעודד אמא שהבת שלה בשבי חמאס? לא באמת. היה שם את מיצב שולחן שבת ערוך לחטופים ועליו בקבוק לתינוק בן תשעה חודשים. אני רגיש לזה. אצלי הדמעות זולגות תיק־תק. אומרים שחמאס הם חיות — איזה חיות, חיות זו מחמאה עבורם".

ויליגר (68) מקווה כי מתקפת חמאס והמלחמה בעזה יטלטלו לא רק את עולמו האישי, אלא גם את סדר העדיפויות של ממשלת ישראל. "כמו שאנחנו מקפידים לא לשכוח את השואה, לא ישכחו גם את 7 באוקטובר", הוא אומר. "אי אפשר להשאיר את המצב במדינה על כנו".

לאיזה מצב אתה מתכוון?

"לפני המתקפה היה בישראל מצב נוראי. היה פה קרע ואנשים רבו על כלום. הממשלה קידמה עילת סבירות, פסקת התגברות ודברים נוספים שלא עניינו את האזרחים. זה גם לא היה על סדר היום של הליכוד לפני הבחירות. את החמאסניקים שבאו לרצוח אותנו לא עניין אם אתה דתי, חילוני, מזרחי או אשכנזי. לכן אני מקווה שבעקבות מה שקרה תהיה פה ממשלה אחרת עם סדר עדיפויות אחר לגמרי. שכספים לא יילכו לבזבוזים קואליציוניים ולמשרדי שרים שאין בהם צורך. אחרי המלחמה ועדת חקירה ממלכתית תבדוק את כל מי שהדברים קרו במשמרת שלו, כולל את מי שעשו דברים אדירים לטובת ישראל, גם את ראש הממשלה, אף אחד לא ינוקה. אני לא מאמין שכל יום אני רץ עם הנכדה שלי בת השלוש למקלט, כשאבא שלה טייס קרב בסדיר, והבת שלו צריכה לשאול אותי: 'סבא רוצים להרוג אותנו?'. עכשיו עם ישראל מאוחד, חבל שבכזה מחיר נוראי".

עשרת החודשים האחרונים גרמו לויליגר, איש ימין שבתחילת השנה הביע תמיכה מפורשת בראש הממשלה בנימין נתניהו, להכות על חטא. בינואר הוא עוד התראיין לתוכנית "אולפן שישי" בערוץ 12 בתום פגישה של בכירי המשק עם נתניהו, ואמר כי 'ראש הממשלה שמבין בכלכלה לא ייתן שמדינת ישראל תיפגע, ואני סומך עליו שלא ייתן לכל החבר'ה האלה ולכל הממשלה לנדנד את מדינת ישראל'. כמה שבועות לאחר מכן, ויליגר כבר נראה בהפגנות המחאה נגד מהלכי הממשלה.

אתה ונתניהו התחבקתם באותה פגישה. אמרת שאתה סומך על ההבטחה שישמור על הכלכלה.

"זו אכזבה גדולה. אמרתי לו: 'ביבי, אנחנו לא מכירים אבל אני רוצה להגיד לך כאזרח וכאיש עסקים: אל תפגע בכלכלה ובמרקם האנושי בישראל'. הוא ענה: 'שניהם חשובים לי, ברור שלא אפגע, זו לא האג'נדה שלי'. אמרתי בריאיון שאני סומך על ההבטחה הזו. אחרי זה קיבלתי המון הודעות ווטסאפ ששאלו אם לקחתי את הכדורים הנכונים בבוקר. אמרו: 'מילא תגיד שאתה מאמין, למה אתה אומר שאתה משוכנע?'".

מה אתה חושב היום?

"ברור שעשיתי טעות, כי בשניהם הוא פגע, גם בכלכלה וגם במרקם האנושי. אני מרגיש שיצאתי טמבל. נתניהו מנהל פה את המדינה 15 שנה, הוא בן אדם רציני שמבין עניין, אבל תראי מה קרה פה בעשרת החודשים האחרונים. הבטיחו ביטחון, הבטיחו כלכלה חזקה. משהו קרה לו. אני לא בוחן כליות ולב. אני איש ימין, אבל לא אצביע יותר לחבר'ה האלה. אני כבר לא יודע מה אני היום. יש תחושה שעבדו עלינו. מה זו הרפורמה המשפטית הזאת? זה היה באג'נדה של הקואליציה לפני הבחירות?".

"אני שומע איך חיים הספקים שלי בעולם, בזמן שאנחנו פה יושבים במקלטים. אני מקווה שבסוף נפסיק לריב זה עם זה, ושתהיה פה ממשלה שדואגת לאזרחים לפני שהיא דואגת לעצמה"

"קשה להעלות מחירים"

ויליגר ואחיו יוסי (66) מחזיקים בכ־65% ממניותיה של החברה הציבורית ויליפוד אינטרנשיונל, שמייבאת לישראל מאות מוצרי מזון מהמותגים הנמכרים ביותר בישראל — מטונה ותחליפי חלב עד שמן ופסטה. החברה נסחרת במקביל גם בנאסד"ק (לפי שווי של כ־525 מיליון שקל), ועוד לפני המלחמה היא נדרשה להתמודד עם הפיחות בערך השקל שייקר את המוצרים שהיא מייבאת. לפי ויליגר, "משקולת הפיחות עדיין קיימת. אנחנו קונים סחורה שלושה־ארבעה חודשים לפני שהיא מגיעה לארץ, לפי תכנון מסודר. עשינו חישוב לפי דולר ששווה 3.35 שקל והיום הוא שווה 4.10 (בימים האחרונים ירד מתחת ל־4 שקל לדולר, דב"נ), וכנ"ל לגבי היורו. קשה מאוד להעלות מחירים, כולם רוצים שנהיה מתחת לאלונקה. יש הפסדים לא קטנים וצריך לעבור את הדבר הזה. אבל בסוף, כשמסתכלים על כסף מול חיים, זו בעיה קטנה. צריך להיות פרופורציונליים. אני לא מסוגל להתלונן כרגע על דברים שהתלוננו עליהם קודם כאנשי עסקים, בטח כשמסתכלים על מה שקורה בדרום".

איפה אתה נפגעת במלחמה?

"המרכז הלוגיסטי שלנו נמצא ביבנה ויש לנו עובדים מאשקלון, אשדוד וראשון לציון, אז הרבה אנשים לא באו לעבודה בגלל המצב. אנחנו עובדים בהיקף של 40% מכוח האדם ומנסים לתפקד, לעשות את המקסימום במצב הקשה הזה".

במלחמות אנשים מסתערים על קופסאות שימורים. קונים עכשיו יותר?

"החודש קנו בסביבות 15%-20% יותר ממה שחשבנו שיקנו, מוצרים כמו טונה, תירס ופסטות. מפעל מעדנות (של תנובה) בשדרות לא עובד עכשיו, אז היתה דרישה גדולה לפיצות קפואות מאיטליה. בתחילת המלחמה היו דרישות אדירות מצד הסופרים והגברתי הזמנות של מוצרים בסיסיים לארץ, אבל יש בעיה גדולה של אוניות שלא מוכנות לפרוק סחורה בישראל. הן פורקות באיטליה ובקפריסין, אז יש עיכוב במשלוחים. היות שהסחורות כשרות, שלחנו רבנים לכל מיני מקומות בעולם לספק כשרות. יש לנו חוסרים גדולים של סחורה כרגע, אבל אנחנו לוחצים".

פיקוד העורף עשה לכם שירות טוב כשקרא להצטייד לשהייה של 72 שעות במרחב מוגן.

"האמת? בסוף הכל מתאזן. אם בן אדם קונה עכשיו יותר קופסאות שימורים אז אחר כך הוא לא קונה כלום, כי הוא לא צורך את כל הדברים האלה באמת. הוא לא יושב כל היום במקלט ואוכל תירס מקופסת שימורים. בסוף הכל מתיישר. כמו שבהתחלה קנו בקבוקי מים מינרליים כאילו אין מה לשתות במדינה. רצינו לייבא מים מטורקיה, אבל לאור מה שקרה עם טורקיה ביטלנו את זה".

בשבוע הבא אתה אמור להיפגש עם מנכ"ל התאחדות יצרני החלב, ליאור שמחה. מה מטרת הפגישה? אתם נחשבים מתחרים בייצור המקומי ולאחרונה שקלת לייבא מכולות של חלב מחו"ל.

"אמרו לי שהוא מאוד לא מרוצה מהכוונה שלי לייבא חלב כי הוא טוען שיש מספיק חלב ברפתות בישראל, ובתקופה כזאת אני מקבל את זה. התקשרתי אליו ובעשר הדקות הראשונות של השיחה הוא חקר אותי אם אני צביקה ויליגר המקורי. אמרתי לו שאני מעוניין לקנות חברות שמייצרות גבינות ויוגורט בישראל, שאני מוכן לעזור ולקנות עסק בתחום, ושאני לא מתכוון לייבא חלב עד שדברים יתבהרו. אני רוצה להראות סולידריות עם יצרני החלב".

"החודש קנו מוצרים בהיקף של 15%-20% יותר ממה שציפינו שיקנו. הגברתי הזמנות של מוצרים בסיסיים לארץ, אבל יש בעיה של אוניות שלא מוכנות לפרוק סחורה בישראל אז יש עיכוב במשלוחים"

"האינטרסים חזקים מהכל"

10% מהמוצרים שמייבאת ויליפוד אינטרנשיונל לישראל מגיעים מטורקיה, מדינה שלישראל יש יחסים מורכבים איתה. רק לפני שבועיים, בנאום בהפגנה המונית נגד המלחמה ברצועת עזה, קבע נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן כי ישראל היא פושעת מלחמה וכי חמאס אינו ארגון טרור. "המערב אחראי למקרי הטבח בעזה. ישראל היא רק פיון באזור שיוקרב מתי שהם רוצים", אמר ארדואן למאות אלפי המפגינים.

יש קושי לייבא עכשיו מטורקיה?

"הסוחרים ואנשי העסקים שאני עובד איתם אוהבים את ישראל ומתנגדים לנשיא שלהם, שהופך את עורו לפי המצב. רק לפני כמה חודשים ארדואן חיבק את נתניהו והתכוון לבוא לכאן לביקור כי זה תאם את האינטרסים שלו. עכשיו, כשהוא לקראת בחירות לרשויות המקומיות, האינטרס שלו הוא למצוא חן בעיני הערבים. אני מתאר לעצמי שכשהאינטרסים ישתנו הוא יחזור למוטב. האינטרסים של שתי המדינות יותר חזקים מהכל, לכן העסקים של ישראל עם טורקיה ממשיכים כרגיל. אנחנו כן מחפשים חלופות, אבל הן ב־30%-40% אחוז יקרות יותר, וזה מחזיר אותנו ליוקר המחיה בישראל".

הישראלים מעדיפים חופשות הכל כלול ומוצרי צריכה זולים מטורקיה?

"אם בקיץ הבא המצב יירגע ומחירי הנופשים בטורקיה יהיו חצי מהמחירים ביוון, אני סקרן לראות מה הישראלים יבחרו. כשהמחירים בישראל יתייקרו ומחירי העגבניות תוצרת הארץ יגיעו ל־30-20 שקל לקילו במקום עגבניות מיובאות בשלושה שקלים לקילו — עם כל האהדה והסימפטיה, הכיס ידבר. לגבי הדיון על טורקיה, הכל תמיד מתחיל בקול תרועה רמה, בקריאות לחרמות והתבטאויות קיצוניות, ונגמר בקול ענות חלושה".

אתה חושב שצריך להחרים את טורקיה?

"כשהיה חרם של ישראלים על טורקיה, היא היתה מפוצצת בתיירים אחרים ולא סבלה מזה שהישראלים לא הגיעו. אני לא בעד מלחמה עם טורקיה. נכון שבטלוויזיה הטורקית מראים את מה שקורה בעזה ולא את מה שקרה בישראל ב־7 באוקטובר, אבל אני לא חושב שטורקיה תהפוך למדינת אויב. וגם אי אפשר להתרגש מכל הצהרה. זאת לא פעם ראשונה שאנחנו נלחמים והעולם נגדנו. העולם כל כך אינטרסנטי, בסוף הוא סובב סביב כסף ואינטרסים".

אז אתה בעד להתעלם מהאמירות של ארדואן ולהמשיך לסחור עם הטורקים?

"אי אפשר להתנהל לפי השיגעונות של ארדואן, הרי הוא קרע לעם שלו את הכלכלה — זה משתקף בשווי הלירה הטורקית מול הדולר ובשיעור האינפלציה שם. בסופרים שם אנשים לא יודעים אם המחיר הוא הברקוד או להפך. טורקיה היא מדינה עם משאבים טבעיים של חקלאות, אנרגיה, כל מה שצריך כדי לכלכל את עצמם, ובמקום זה יש שם כל הזמן עליות מחירים. ארדואן אחראי לזה. אני מתאר לעצמי שהוא לא רוצה לקצץ את היצוא. ישראלים משלמים לטורקיה בדולרים וביורו, ובשביל ארדואן זה מצוין כי יש לו מחסור במטבע חוץ. הצרכים של הכלכלה הטורקית לא השתנו, ואני מנחש שארדואן מנווט את עצמו לפי הצרכים הפוליטיים שלו".

"בסוף אני סוחר"

עוד לפני הקמת ויליפוד אינטרנשיונל החזיקו ויליגר ואחיו יוסי בחברה ליבוא מוצרי שימורים שייסד בשנות השישים אביהם אלכס, ניצול שואה שעלה לישראל מצ'כוסלובקיה. עם פרישת אביהם מהחברה, מכרו אותה האחים לאיש העסקים הדרום־אפריקאי נתן (נייטי) קירש. כשהחברה נקלעה לקשיים חיפש קירש משקיע, ודודי עזרא, בעלי קבוצת היבוא המתחרה נטו, השתלט עליה. בראשית שנות התשעים החליטו האחים להקים את העסק מחדש, הפעם תחת השם "ויליפוד", בעוד המותג ויליגר נותר בידי המתחרה נטו.

"לא הייתי נכנס לכל העסקה של המכירה בגלל שם המשפחה ומה שיש מאחוריו, בטח שלא הייתי רוצה שיהיה בידיים של נטו", אומר ויליגר. אבל אז התרחשו עוד שני סבבי מכירה של ויליפוד — ב־2007 לאיש העסקים ארקדי גאידמק תמורת כ־170 מיליון שקל, וב־2013 לאיש העסקים האוקראיני אלכסנדר גרנובסקי תמורת כ־265 מיליון שקל. בשתי הפעמים האחים רכשו את החברה חזרה אחרי שהקונים נקלעו לקשיים, וכך נשארו גם עם קופה יפה וגם עם השליטה.

המתכון לאקזיטים הוא למכור לאוליגרכים בעייתיים?

"אין שום מתכון, זה פשוט מה שקרה ואנחנו מאוד מצטערים על המכירה האחרונה. החברה הגיעה לידי אנשים לא מקצועיים, עם ניהול כושל, לכן חזרנו — כי לא יכולנו לראות אותה נופלת".

אם אתה כל כך קשור לחברה, למה מלכתחילה מכרת את חלקך?

"בסוף אני סוחר. בשתי הפעמים שבהן מכרנו קיבלנו הצעות שאי אפשר לסרב להן. המחיר שהוצע לנו היה גבוה הרבה יותר ממה שהחברה באמת שווה. אז מכרנו אבל בנשמה לא נפרדנו מהעסק ובסוף המשכנו לנהל אותו. זה גם קרה כל כך מהר, העסקאות האלה נעשו ללא בדיקת נאותות, יותר מהר מלמכור משטח טונה. למכור את העסק ושמישהו יעשה טוב ממך זה חלום של כל יזם. כשראינו שבאה לפה קבוצה שרוצה לרסק את החברה ולגנוב ממנה כסף לא יכולנו לעמוד מהצד. החלטנו לקנות מניות לאט לאט ולהשתלט על העסק".